שניאורסון נ' חניון מרכז עזריאלי בע"מ

פסק דין

התובעת עובדת במרכז עזריאלי בתל-אביב והיא מחנה את רכבה דרך קבע בחניון מנויים שבבעלות נתבעת 1. ב-14/12/09, בשעה 14:45 לערך, צעדה התובעת לכיוון רכבה ועברה בין רכבים חונים. במהלך הצעידה נתקלה באבן שפה המפרידה בין טורי הרכבים ומעדה. כתוצאה מן הנפילה נחבלה בפניה, בארובת העין, בידה השמאלית ושברה את ידה הימנית באזור כף היד. מכאן תביעתה שבה היא תובעת נזקים ישירים שונים שנגרמו לה בסך של 7,571; ₪ וכאב, סבל ועגמת נפש שנגרמו לה בסך של 23,629 ₪.

הנתבעות חולקות על אחריותה של נתבעת 1 למעידה. לטענתן הנתבעת 1 פעלה כדין ובהתאם להנחיות הנוהגות בחניונים, והן טוענות גם לאחריות תורמת של התובעת שחצתה בין רכבים ולא במעבר מוסדר.

שמעתי את עדויות הצדדים ובחנתי את הראיות שהוגשו, ושוכנעתי כי דין התביעה להתקבל. לנתבעת 1 קיימת חובת זהירות מושגית כלפי הולכי הרגל בחניון, וקיימת לה גם חובת זהירות קונקרטית להימנע מהצבת מכשולים. לטענת הנתבעות חובת זהירות זו לא הופרה, אולם הראיות, ובעיקר תמונות החניון, מצביעות כי הנתבעת 1 לא מילאה את חובתה לספק תנאים בטוחים להליכה בחניון ולסמן היטב את המכשולים. התובעת העידה כי באותו יום היה החניון חשוך באזור בו צעדה והציגה תמונות שצולמו באזור זה של החניון. הנתבעת מצידה הציגה תמונות משלה המראות תאורה רבה, אם כי במקום שונה במעט. אין באפשרותי ללמוד מן התמונות לא לכאן ולא לכאן, הן משום שהן לא צולמו ביום האירוע והן משום שבהירות התמונה מושפעת מחשיפת המצלמה וניתן לצלם את אותו מקום באורח שיראה חשוך או בהיר. עם זאת, עדותה של התובעת כי החניון היה חשוך הייתה אמינה, והיא מתיישבת היטב עם העובדה שהיה זה יום חורפי כשחלק מן התאורה בחניון הינו תאורה חיצונית.

יתרה מכך – וכאן עיקר – התובעת הראתה כי באזורים אחרים בחניון מסומנות אבני השפה המקבילות לאבן בה נכשלה בסימון בולט ובפסים צהוב-שחור, בעוד שאבן השפה בה נתקלה הייתה צבועה בשחור בלבד, כשבסמוך לה אבן צהובה. העובדה שאבני השפה האחרות סומנו מדברת בעד עצמה ומבהירה שגם נתבעת 1 מבינה כי קיים סיכון מסוים באבני השפה. מכל מקום העמדתה של אבן שפה כהה בחניון חשוך – גם אם לא חשוך לגמרי – מבלי לסמנה באורח ברור ובולט יוצרת סיכון לאנשים הצועדים בחניון ומהווה הפרת חובת הזהירות כלפי התובעת. אמת, כפי שציינת הנתבעת 1 מדובר באבן שפה בין רכבים, אולם הדבר אינו פוטר אותה מאחריות שכן היה עליה לצפות אפשרות שהולכי רגל יחצו בין הרכבים ולסמן את אבני השפה בהתאם.

בנסיבות אלו אני קובע כי לנתבעת 1 קיימת אחריות לתאונה, ועם זאת מצאתי כי התובעת עצמה אינה נקייה מאחריות. טעם הדבר: כפי שהציג נציג הנתבעת 1, בחניון קיימים מעברים מוסדרים הן לחציית הנתיבים והן למעבר בין טורי המכוניות. התובעת בחרה לחצות בין הרכבים על מנת לקצר את הדרך ולא עברה במעבר המוסדר, דבר שהיה מונע את הנפילה. יתרה מכך, על אדם הצועד בחניון חשוך קיימת חובת זהירות לבחון את צעדיו, בוודאי כשמדובר בתובעת אשר הכירה את החניון היטב וחזקה עליה שהייתה מודעת לאבני השפה המפרידות בין טורי הרכבים. לאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות אני סבור כי מידת אחריותה של התובעת עצמה לנזק מגיעה כדי 30%.

אשר לנזקים: התובעת טוענת כי משקפיה נשברו באירוע. אני מקבל את עדותה לעניין זה, שנתמכה גם בחשבוניות שהעידו על רכישת משקפיים אחרים בסמוך לאחר האירוע. בהתאם לפירוט העסקה נמצא כי עלות המשקפיים השבורים שנרכשו כשלושה חודשים לפני התאונה עמדה על 4,560 ₪, ואני מקבל את התביעה בסכום זה. אינני מקבל את תביעת התובעת לקבלת תשלום בגין שני זוגות משקפיים שונים שנדרשה לרכוש, לטענתה, בשל מחסור תקציבי. דיני הנזיקין באים להשיב את המצב לקדמותו, ובמקרה זה השבת המצב משמעה פיצוי מלא עבור זוג המשקפיים החדים יחסית שנשבר.

אני מקבל את התביעה בגין שירותי ניקיון בסך 558 ₪ שסופקו בתקופה שבה היתה ידה של התובעת שבורה. התובעת סיפקה חשבוניות להוצאה זו ואני מקבל את הסברה כי היא נזקקה להם משום שהיא מתגוררת בגפה וידה הייתה שבורה.

כמו כן אני מקבל את התביעה לתשלום 200 ₪ עבור סוודר שלבשה ושנגזר כדי לאפשר טיפול ביד. מדובר בסכום סביר לסוודר משומש וסביר בהחלט כי הוא נפגע בעקבות האירוע.

אשר לתביעת התובעת בשל כאב, סבל ועוגמת הנפש שנגרמו לה: אין ספק כי מדובר בפגיעות חמורות יחסית שגורמו לכאב ולסבל לא מבוטלים. מן התמונות ניתן להתרשם מן הפגיעות בפניה של התובעת ומן המסמכים הרפואיים שהוצגו ניתן ללמוד על מידת הפגיעות בגפיים, פגיעות שהתובעת עדיין סובלת מהן. אציין כי בפתח הדיון ומאחר והתובעת טענה כי עודנה סובלת מן הפגיעות הפיסיות הוצע לה להמתין עם תביעתה עד שיתגבשו נזקיה, אולם היא סירבה וביקשה למצות את ההליך כעת. בחנתי את המסמכים הרפואיים, את התמונות שצורפו, ולאחר כל אלה אני פוסק לתובעת סך של 5,000 ₪ בראש נזק זה.

סוף דבר: אני מקבל את התביעה בחלקה וקובע כי התובעת הוכיחה שנגרמו לה נזקים בסך של 10,318 ₪. מסכום זה יופחת שיעור האחריות התורמת של התובעת לתאונה.

הנתבעים ישלמו אפוא לתובעת סך של 7,223 ₪ וזאת בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות לערער לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב בתוך 15 ימים מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, ט' אב תש"ע, 20 יולי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: